Sittaholic











Hi Everybody,

I’ve decided to join the sisterhood for their confessions on Mondays and Weigh-ins at Wednesdays. So here goes nothing:

  • I managed to workout everyday at least for 10 minutes and I almost can’t believe it! feels great.
  • What feels less than great, though, is that i couldn’t shut my mouth for the first couple of days; I just ate and ate…
  • But I DID manage to eat well during the weekend, although it wasn’t easy at all.
  • I realized it’s better if I eat a good, filling meal when I’m hungry, because if i try to ignore my hunger, I’ll just snack on junk all day (that’s what happened yesterday).
  • Playing with C (my 2yo son) can serve as a mini-workout, and he loves it when we jump a lot and play ball!
  • Yesterday I ran for the first time ever and it was so good. It took me only 20 min to get where I usually have to walk for 40 min.

That’s all for today, see you at Wedensday.



{April 24, 2009}   אח, איה, אאוץ’

ארבעה ימים חלפו ואני נעזרת בכם כדי להבהיר לעצמי מה עשיתי, איך התקדמתי ואילו תובנות עלו במוחי בימים האחרונים.

בגזרת האוכל, כפי שאתם יכולים לראות בעדכוני הטוויטר בעמודה מימין, חטאתי פה ושם. גם אתמול, אחרי הביקור אצל הדיאטן, יצאנו לאכולפיתות וטחינה (אחח, טחינה!). אבל אני על הדרך הנכונה: אני מקפידה לאכול יותר פירות וירקות; אני משתדלת להיות מודעת לנקודת השביעה שלי; אני שותה יותר בכלל, ויותר מים בפרט.

בגזרת האימונים, הצלחתי לעסוק בפעילות גופנית מדי יום. לומר, כמעט. ביום הראשון צץ איזשהו אירוע משפחתי שהסתיים מאוחר אלתוך הלילה ולא הותיר לי זמן להתעמל. אבל מלבד אותו יום עמדתי במשימה. ביום רביעי עשיתי פילאטס מול הDVD. חברים, הדבר הזה כואב! זה נראה קל, זה לא נורא קשה תוך כדי האימון, אבל השרירים שלי זכרו את האימון הזה לפחות יומיים, ואני רגילה לאימוני כוח עם משקולות לא קלות. טוב, אני סוטה מהנושא. ביום חמישי (אתמול) לא היה לי הרבה זמן לאימון ולכן התאמנתי על הקרוס טריינר רק 10 דקות, אבל העליתי את רמת הקושי לארבע וזה היה מורגש בהחלט. אחר כך עשיתי אימון כוח של 45 דקות. אני לא יודעת אם זו השפעת הפילאטס מהיום הקודם או שיצאתי מכושר בגלל פסח, אבל וואו, כבר המון זמן שהשרירים שלי לא צרחו עליי בעוצמה כזו ולמשך כל כך הרבה זמן. הרגשה נפלאה (אני מטורללת, אני יודעת). לאחר שחזרתי הביתה התאוששתי ועבדתי כדי להרוויח את לחמי (גם אם זה לחם עינן) יצאתי לדשא עם הבן שלי ויחד שיחקנו כדור וקפצנו על הטרמפולינה בערך 40 דקות. אני לא מחשיבה את זה כפעילות גופנית פר-סה, ולכן גם לא הוספתי את הזמן הזה לציר ההתעמלות מימין, אבל תאמינו לי. זו. הייתה. פעילות. גופנית. בכל אופן, זה היה אתמול. היום (למעשה, לפני שעה) התאמנתי שוב מול הDVD של דליה מנטבר. אחחחח!

מה שמקל על הכאבים הוא מזרן היוגה הוורוד והחתיך שלי (דמיינו מבט מזוגג). ועם כל הגיחוך שבדבר, אני גאה בעצמי שאני מצליחה לפנק את עצמי בדברים שאינם אוכל. זה אולי לא נשמע כך, אבל זה הישג חשוב מבחינתי, כיוון שרוב הזמן אני רצה לאוכל ברגע שאני זקוקה לפינוק/נחמה או כל דבר, בעצם.

בסך הכול, נראה לי שאני עומדת בציפיות שלי מעצמי עד כה. בשבת אני לא מתעמלת, אבל אני מקווה שאצליח לצאת לג’וגינג במוצאי שבת.

בינתיים – שבת שלום וסוף שבוע נעים!



et cetera